אנשים שאינם מכירים אותי אומרים לי: "בסטודיו הזה בטח הגשמת חלום.."

האמת, מעולם לא חלמתי על-כך. ולא יכולתי אפילו לדמיין את מה שיתפתח מהקמת הסטודיו הזה. לא תיארתי לי את ההתלהבות והחום של המבקרים שאהבו את המקום העיצוב שלו. זו הייתה הפתעה נעימה מאוד להיווכח שהמבקרים חוזרים אלינו שוב ושוב לראות מה חדש, ושולחים אלינו לסטודיו ולכפר האמנים את חבריהם ובני משפחתם.

הסטודיו נמצא במדרחוב כפר האמנים במושב אניעם ברמת הגולן, בו כל אחד מחברי הכפר הקים בעשר אצבעותיו את הגלריה או הסטודיו האישי שלו. למעשה, רוב האמנים ובעלי המסעדות שבכפר האמנים השקיעו את מיטב מרצם, וחזונם  בעתיד עלום לחלוטין.

הסטודיו  שלי החל את דרכו בשנת 1997 במחסן צמוד לביתי ליד עצי תאנה, אגס ותפוז. בו פיסלתי, כיירתי וציירתי ובין השאר יצרתי אריחי קרמיקה שנמכרו בחנויות ורשתות ידועות לריצופים באזור המרכז וחיפה. באותה תקופה לימדתי אמנות  בבית החינוך דגניה א' (הנני בוגרת "המדרשה לאמנות") ובסטודיו הקטן יצרתי בשעות הפנויות ביום ובלילה.

כאשר אנשי הישוב (אניעם) החלו ביוזמת ההקמה של כפר האמנים, לא ראיתי את עצמי משנה את אורח חיי, מפסיקה ללמד, ומתחייבת  באופן מוחלט לעבודה קבועה בסטודיו. בהמשך השלמתי עם הרעיון והתחלתי לתכנן את בנייתו. ניסיוני כמורה לאמנות נתן לי את הידע כיצד צריך לבנות את חדר העבודה של הסטודיו שיהיה גדול ומרווח ומותאם לעבודה של כמה עובדים, פתוח לחלל התצוגה, והעיקר: החשיבות הגדולה לדעתי, לכך שהמבקר יכול לראות את תהליכי העבודה והייצור של הקרמיקה בזמן אמת.

תקופת הבניה של הסטודיו הייתה עבורי תקופת יצירה מא' עד תו. נהניתי מכל שלבי ההחלטות והביצוע. התייחסתי למבנה כאל יצירת אמנות משעשעת וצבעונית בחוץ ובפנים. הדבקנו במו ידינו את האריחים והקישוטים שמחוץ ובתוך הסטודיו: סביב דלת הכניסה אריחים של "ברוכים הבאים" בהמון שפות – שנצבעו על ידי בני משפחתי. על העמודים בחוץ (בקריצה קלה), מודבקים תבליטים שונים המסמלים מזל בתרבויות השונות. בתקווה שיעזרו...

אני נהנית לראות על פני הנכנסים לראשונה, את ההפתעה שרובם מגלים מול הצבעוניות הרבה של הסטודיו: מהיצירות המשולבות בקירות, בריצוף ועל המדפים. הסטודיו נותן לי שמחת יצירה שאני מגשימה יום-יום.

היצירות בסטודיו ברובן חד פעמיות כולל סדרות אריחים להן יש מספר עותקים מוגבל. בנוסף יש פסלים, כלים מיוחדים, אותיות לשלטים וקישוטים מיוחדים לבית.

במשך הזמן הוספתי לעזרתי צוות של נשים מאניעם שעובדות איתי בסטודיו, וביחד מכינות את המגוון העצום המוצג על מדפינו. הכול מעשה ידינו להתפאר שישמשו כתכשיטים לבית שלכם.

 אסנת רוטמן.
בקרו באתר הסטודיו www.artgolan.co.il

מהם אריחים?

חרסית מרודדת למשטחים, שרופה ומותכת בחום מעל 1000 מעלות.
אריחים מזוגגים – מצופים גלזורה ואטומים למעבר נוזלים לבידוד קירות וריצפה מפני רטיבות.
אריחים ללא זיגוג – חדירים למעבר נוזלים, סופגים, נועדו לקישוט בלבד.
אריחים תעשייתיים – מיוצרים בתהליך אוטומטי של דחיסת חרסית רטובה בלחץ רב לתוך תבניות, כמעט ללא מגע אדם. צביעתם אוטומטית גם כן.
אריחים עבודת יד – מיוצרים מהחומר ועד הציור והצביעה בידיים בלבד.
אריחי בלטות בטון מאוירים עשויים מבטון יצוק לתבניות ואינם בגדר אריחי קרמיקה. אורך חייהם ועמידותם קצרים יותר מאריחים בשריפה גבוהה. ולא בהם עסקינן..

עמידות

אריחי קרמיקה ששרופים בטמפרטורה גבוהה מאוד, מעל 1200 מעלות צלסיוס, (כמו פורצלן וסוגי חומר נוספים העמידים לטמפרטורות אילו) הם חסינים לפגעי אקלים ונותרים שלמים במשך מאות ואפילו אלפי שנים כשרידי תרבות.

מה שאתם רואים שמיוצר היום יהיה סיפור חיינו לדורות העתיד. זה היופי שבקרמיקה המצוירת שתישמר שנים רבות מאוד.

אריחים מצוירים כיום

כיום ניתן להדביק אריחים על כל דבר. הסוד הוא במבחר המתקדם והמצוין של דבקים שאפשר לקנות בחנויות חומרי הבניין, שעמידים לשמש ואקלים קיצוני. בעזרתם ניתן להדביק אריחי קרמיקה על כל חומר.

האריחים המצוירים הינם תמונות מצופות זכוכית (מזוגגים) או ללא זיגוג, שנדבקים בעזרת הדבקים הנ"ל לכל סוגי האבן, הטיח, בטון, גבס, עץ, מתכת, קרמיקה, זכוכית, פלסטיק ועוד.

לכן ניתן להוסיף אריחים לרהיטים, גדרות ושערים ממתכת, קירות ואבנים מכל סוג, הדבקת קרמיקה על קרמיקה, מראות, חלונות, מסגרות עץ של תמונות. על כל קיר בבית להוסיף תמונות אריחים. לא צריך להביא רצף מקצועי לשם כך, לקוחות רבים שלי ביצעו בעצמם את הדבקת האריחים המצוירים בביתם.

ההסטוריה של האריחים

השרידים העתיקים ביותר של קרמיקה בעולם נמצאו באירופה מהאלף ה25 לפנה"ס. בסין נמצאו מהאלף ה-18 לפנה"ס. אך הם לא היו מזוגגים בגלזורה.

בתחילה הופיע הנוהג לעטר מבנים באריחים מצופי גלזורה, במצרים העתיקה והופץ לאזור הסהר הפורה- שנחשב לערש התרבות האנושית המפותחת (כיום: מצרים, ירדן, ישראל סוריה עירק, לבנון, טורקיה ומערב אירן) משם נדד לאירופה עם התפשטות האסלם. שרידים מרשימים של מבנים מצופים באריחים מזוגגים בקישוטי ציור ותבליט בסגנון מזרחי נותרו בימינו במדרסות הפזורות ברחבי אוזבקיסטן.

טכניקת הזיגוג התפתח והשתנה במשך אלפי השנים, וההשפעה הרבה ביותר עליו במזרח האסלמי באה בדרך המשי מסין למרכזי האמנות של איראן, ושאר ארצות הסהר הפורה. ומשם עבר הידע לאירופה – באמצעות המוסלמים, לספרד, בתקופת הקיום המשותף של התרבות האסלמית והנוצרית, תוך הפריה הדדית. בתחילת המאה ה-15 סיפקו סדנאות קרמיקה בספרד הנוצרית אריחים וידע לבתי מלאכה בהונגריה ודרום איטליה ומאוחר יותר לפורטוגל.

האמנים האירופים אימצו לעצמם טכניקות ומוטיבים מזרחיים, אך פיתחו זאת לפי טעמם האישי בשילוב של אריחים בארכיטקטורה. באופן מקרי פורטוגל היא המקום בו אפשר למצוא היום הכי הרבה מבנים עתיקים מצופים באריחי קרמיקה מזוגגים בעבודת יד, באיכות ובמגוון עשיר במיוחד, שחלקם יוצרו בספרד ובהמשך נפתחו סדנאות גם בפורטוגל שייצרו אריחים מקוריים במיוחד אריחי תבליט בדגמים רבים. בפורטוגל שרדו ארמונות כנסיות ווילות וגנים, בני מאות שנים שם השתמשו באמנות האריחים בהתלהבות רבה מאוד.

לאחר שהאירופאים נחשפו במאה ה-16 לפורצלן הסיני הלבן שלא הכירו, פיתחו אמני הקרמיקה בספרד טכניקה מקורית לרקע הלבן הבוהק לציורי האריחים והכלים ללא הפורצלן היקר והנדיר: המכונה מאיוליקה שהינה השיבוש השם מיורקה משם זה הגיע. הם מרחו על הכלים והאריחים העשויים חרסית אדומה ("טרקוטה"), גלזורה לבנה. ועל רקע הגלזורה הלבנה הלא שרופה עדיין, ציירו את עיטוריהם. כך השיגו רקע לבן ובוהק לציורי הכלים והאריחים.

הידע על המאיוליקה עבר מספרד לשאר מדינות אירופה, בעיקר לפורטוגל איטליה, והולנד שהושפעו רבות מציורי הקובלט הכחול על כלי פורצלן סיניים שייבאו באופן מאסיבי לאירופה. צבע הקובלט הכחול הגיע לסין מפרס בתחילת האלף השני לספירה. ההבדל בין הפורצלן למאיוליקה הוא בחוזק הקרמיקה ועמידותה לשחיקה: חרסית הפורצלן עשירה יותר בסיליקה – צורן וגרגריה עדינים מאוד החומר הלבן נקרא קאולין שהוא שיבוש השם גאולינג בו כרו את החומר בסין . היא עמידה לשריפה בטמפרטורות גבוהות במיוחד.(כלי הפורצלן מכונים במערב "צ'יינה"). הפורצלן אינו מתפורר וכמעט שלא נשחק, כוסות פורצלן דקיקות ועדינות אכן שבירות, אך אריחים וכלים עבים מפורצלן, חוזקם רב, חומר זה נשרף בחום שבין 1200 מעלות צ' עד 1300 מע' צ'.

הקרמיקה בטכניקת המאיוליקה שרופה בטמפרטורה נמוכה של 1000 מעלות צ' וההשוואה בין הטמפרטורות תצביע על העמידות לאורך זמן והשחיקה.
(לדוגמא מימינו אנו: מוכרי הריצוף ימליצו לכם לקנות אריחי גרניט פורצלן החזקים יותר מאריחי קרמיקה שנשרפו בטמפרטורה נמוכה מהם).

טכניקות ייצור אריחי קישוט

כשאנו רואים אריחים ועליהם ציורים וקישוטים נדמה שכולם נעשו באותה שיטה, חדי העין והמנוסים בקרמיקה יבחינו בהבדלים. בתעשייה האוטומטית במפעלים של ייצור האריחים קיימות מחלקות העוסקות בעיצוב אמנותי יותר של אריחי הדקורציה שילוו את סדרת האריחים לפי מטר שמייצר המפעל.

יש את המעצב ומחלקת הביצוע שמדפיסה בשיטת הדפס הרשת את הדגמים על האריחים שנשרפו ועברו זיגוג. העיטורים מודפסים בצבעי אוברגלייז (על הגלזורה) והאריחים נשרפים פעם שלישית בטמפ' שבין 700-800 מעלות צלסיוס. 

כך זה בתעשייה.

קיימים גם אמנים היוצרים את אריחיהם בשיטת הדפס זו.

אריחי דקור בעבודת יד

אריחים מצוירים ביד נעשים בשיטות רבות:

• אמנים המציירים במכחול על אריחים מזוגגים בצבעי אוברגלייז (על גלזורה).
• אמנים המציירים במכחול על אריחים מוכנים ותעשייתיים ללא זיגוג, בצבעי אנדרגלייז (תת גלזורה) ומצפים מעל בגלזורה שקופה שאוטמת את האריח מפני מים.
• יש אמנים שיוצרים את האריחים במו ידיהם מחומר, בטכניקות פיסול רבות ובדמיון בלתי נדלה, האפשרויות ביצירה של תחום זה הוא אינסופי, בהמשך וצובעים ומציירים עליו.

טכניקות להכנת אריחים עבודת יד

שלב ראשון – בעבודה הוא רידוד טוב והוצאת בועות האוויר שנלכדו בחומר בעת לישתו.

שלב שני – חיתוך החומר המרודד וחישוב אחוזי התכווצות לאחר הייבוש ומה טמפ' השריפה.

שלב שלישי – פיסול: חריטה, הטבעה, גילוף, הדבקה, חיתוך. הכנת תמונת תבליט לכל דבר. אפשר גם להשאיר את המשטח חלק לשם ציור עליו בלבד. יש אריחים שמצוירים ונצבעים כאשר הם עדיין רטובים ולא נשרפו. ויש שנצבעים אח"כ.

שלב רביעי – ייבוש: איטי מאוד עם כיסוי וחשיפה לסירוגין למניעת סדקים ודפורמציה.

שלב חמישי – שריפה ראשונה, בתהליך איטי והדרגתי בין 10 ל- 30 שעות. לשם הפיכת החומר ממצב של חרסית יבשה והתכתו לגוף קרמי חזק.
לא כל האריחים יוצאים שלמים בכל שריפה ויש גם אכזבות. צריך הרבה אופטימיות בעבודה בתחום הזה.

שלב שישי – ציור וצביעת האריחים בצבענים ובגלזורות.

שלב שביעי – שריפה שניה להתכת הגלזורות וקיבוע הצבענים בגוף האריחים. שרפה שניה נעה בין 1060-1300 מעלות צלסיוס. ככל שהחום רב יותר כך הקרמיקה חזקה יותר, ועמידה יותר לשחיקה.

יש המוסיפים לעיטורים זהב ופלטינה בשריפה שלישית. לעיתים נשרפים האריחים פעמים נוספות להשגת אפקטים וצבעים נוספים שלא הצליחו בשריפות הקודמות.
העמסת התנור בעבודות לשריפה ראשונה ושניה הן אמנות בפני עצמה: צריך לתכנן כך שלא תהיה השפעה של חומרים שונים זה על זה. בתהליך השריפה. יש גם שוני בתוצאות השריפה במיקום השונה בחלל התנור של כל עבודה. אילו דברים שלומד הקרמיקאי בניסיון עבודה של שנים רבות.

איך אני יוצרת את האריחים

עבורי יצירת אריחים היא שילוב שתי מדיות מתחום האמנות: הפיסול והציור.

הכנת גופי האריחים:
האפשרות לבחור את צבע החומר, החרסית, שהיא הרקע לציורים, יש חומר לבן, צהוב, אדמדם חום-אדום, בז', שחור, אפור, חומר חלק, מנוקד, ועוד גוונים רבים. (לדוגמא במכתש הקטן שבנגב מצאתי אדמה שלאחר שריפתו ב-1230 מעלות צ' קיבל צבע צהוב עם נקודות שחורות).
הרידוד הוא הבסיס, אפשר בכל עובי. אני מרדדת במכשיר רידוד, שמקל על המאמץ הפיזי הקשה של הרידוד הידני.
לאחר ההחלטה על גודל האריח אני מתחילה ביצירה.
כל אריח עבורי הוא דף יצירה חדש, בו אני מגלפת וחורטת, מפסלת ומדביקה,
העבודה שלי בדרך כלל מתחילה ללא תכנון, כאשר אני מתחילה בעבודה איני יודעת כיצד תראה התוצאה.
חלק מהאריחים שלי הם פריטים בודדים ללא העתקים.
רוב סדרות האריחים שאני מכינה יהיו בכמות של עד 25 יחידות. וכשהן מסתיימות, ברוב המקרים הן לא יופיעו יותר, היות ויש לי כבר רעיונות חדשים שעלי ליישם.
חשוב לי לרשום מאחורי האריח ולפעמים בחזית, את שמי, אם אפשר גם שנה או מקום הייצור. יש לזה חשיבות למען הארכאולוגים של העתיד. כך אני מתייחסת לקרמיקה שמיוצרת היום. אספני קרמיקה מנסים לתהות על תקופת הייצור ופה תהיה תשובה.

צביעת האריחים:
אני מציירת על האריחים כשהם רטובים, וגם לאחר השריפה הראשונה.
הציור בצבענים הוא תהליך לא פשוט. הצבעים משנים את צבעם לאחר השריפה ולכן בזמן הציור צריך כל הזמן לתרגם בדמיון, את הצבעים שמשתמשת בהם, לצבע שיופיע שונה לאחר השריפה. בסיום הצביעה מורחת גלזורה שקופה – מט או מבריקה להגנה על האריח והגברת עוצמת הצבענים.
בחלק מהאריחים אני מציירת בגלזורות שהן הרכב של אבקת זכוכית – סיליקה עם חומרים נוספים וצבענים שניתכים בתנור ומקבלים מראה של זכוכית צבעונית אטומה או שקופה היושבת על גבי האריח.

שריפת העבודות בתנור:
אני שורפת את האריחים בין 1100 ל1280 מעלות צלסיוס.
בסטודיו עובדות בנוסף אלי מספר נשים ממושב אניעם בו אני גרה,
הן משתתפות ועוזרות לי בתהליך יצירת האריחים.

היכן שוכן הסטודיו

במדרחוב כפר האמנים בכניסה למושב אניעם, במבנה גדול וצבעוני.
חוויית הבניה הייתה עבורי הרפתקה עיצובית, תוך שימוש נרחב באריחים שלי ששילבתי בריצוף ובקירות פנים וחוץ הסטודיו. הדבקתי את האריחים בעצמי על הקירות ובתוך הריצוף. רהיטים רבים תכננתי ובניתי בעצמי, והם ממש לא שגרתיים..

חלל היצירה בסטודיו פתוח בפני המבקרים שחופשיים להסתובב בו ולצפות בי ובצוות הבנות כאשר אנו יוצרות את עבודותינו. כאשר אנו פנויות לכך, אנו מזמינות מבקרים שמתעניינים, להכיר את מכשירי הרידוד וחדר התנורים שלנו. ומסבירות כיצד ניתן להדביק ובאילו אמצעים את האריחים לקיר.

מהם מוצרי הסטודיו?

אריחים בגדלים שונים מגודל 5X5 ס"מ עד 20X20 ס"מ בטכניקות עיטור שונות של תבליט או ציור בחומרים שונים. רובם אריחים שנשרפו ב-1240 מע' צ' מה שמכונה גרניט פורצלן, והם חזקים במיוחד לריצוף וכל מטרה אחרת. חלקם שרופים ב1100 מע' צ'.

פסלים גדולים ופסלונים קטנים שאני יוצרת מידי פעם, רובם צבעוניים ומשעשעים.

אותיות קטנות, בינוניות וגדולות במיוחד, במגוון גדול של עיצוב וצבע המצטרפות לשלטים לכל מטרה: לבית ולעסק.

דמויות של אנשים רוקדים לתליה או הדבקה על קירות פנים וחוץ של הבית.

דמויות יושבות צבעוניות בעיצוב מינימליסטי למדפים.

כלים מקוריים שרובם יצירה חד-פעמית לקישוט והגשה.

אריחי מוביילים לבחירה והרכבה אישית של הלקוחות

קישוטים קטנים להדבקה על כל דבר בצורת עלים, בעלי חיים כמו פיל, כבשה, פרה, ארנב, דגים ציפורים, פרפרים, פרחים, מכוניות, בתים, רימונים, חמסות, צורת כפות רגליים בגדלים שונים.

מזוזות כמובן שהעיצוב בנושא זה משתנה כל הזמן כמו השאר.

חמסות בעיצובים משתנים.

קישוטים, ציורים ותמונות קרמיקה המתחדשים מעת לעת

ייצור האריחים בארץ

בתחילת המאה ה-20 הזמין השלטון המנדטורי האנגלי בארץ אמנים ארמנים מטורקיה לירושלים כדי לשפץ את כיפת הסלע. הם המשיכו את המסורת הארמנית בבתי סטודיו שהקימו בירושלים.

בוריס שץ מנהל בי"ס הגבוה לאמנות בצלאל בירושלים יצר גם כן תמונות אריחים גדולות באותה תקופה שהוזמנו ממנו לבתי כנסת בפאריז וניו יורק.
ב-1922 התקיימה בגימנסיה הרצליה בת"א תערוכת עבודותיו, בה התלונן שעבודותיו נמכרות בחו"ל ורק בארץ לא משלבים אותן האדריכלים בעיר בנבנית תל אביב. מאותו זמן החלו האדריכלים להוסיף ציורי אריחים שלו ושלטי רחוב לבניינים רבים. והם נשמרו עד היום ברחוב אלנבי ורחובות רבים סביבו בבתי ציבור ובתים פרטיים.

בהמשך הגיעו אמני קרמיקה רבים מאירופה, בעיקר גרמניה וצ'כיה שלמדו ועסקו במקצוע זה במקום הולדתם, והביאו להקמת מפעלי קרמיקה רבים שיצרו קדרות תעשייתית ועבודה באובניים. המפעלים שהוקמו היו:
כד וספל של חווה סמואל ופאולה אהרונסון בראשון לציון
קדר של הדוויג גרוסמן ורודי להמן בקיבוץ יגור. שני המפעלים פעלו תקופה קצרה.
בטכניון פעלה אז מחלקת מחקר של טכנולוגית חומרים ותהליכים בתחום הקדרות עבור המפעלים שהוקמו אז.
מפעלים נוספים שהוקמו: פאל-קרמיקה, חרסה, נעמן ולפיד .
לאורך השנים התפתחה אמנות הקרמיקה בארץ והוקמו מחלקות כדרות וקרמיקה ברמה גבוהה ביותר במוסדות לימוד אקדמיים. לימוד טכנולוגיית קרמיקה אורכת כארבע שנים בבתי ספר אלו.
בנוסף לכך קיים איגוד אמני הקרמיקה הפועל רבות להעשרת אומניו.