החיים במצוקי שמורת גמלא עשירים מאין כמוהם, מדובר במערכות מצוקים המתנשאים לגבהים של מאות מטרים מעל הנחלים בזלת, דליות וגמלא, מצוקים של תשעים מעלות הנמשכים לאורך מאות מטרים והכול כדפנות הנחלים. מצוקים אלו בזלתיים כמעט באופן מוחלט, ועל פניהם מדפים ומערות המהווים אפשרויות קינון של עופות רבים.

על גבי המדרונות המתונים משוטטים חזירי בר (Sus scrofa ), תנים ( Canis aureus),חתולי בר ( Felis sylvestris) צבאים ארצישראלים ( Gazella gazella), נימיות (Herpestes ichneumon ), גיריות מצויות ( Meles meles), שפני סלע ( Procavia capensis syriaca), דרבנים ( Hystrix indica) ומיני מכרסמים רבים.

אופיו של המצוק משתנה מעונה לעונה כאשר בחודשי הקיץ צבעו צהוב/זהב והבזלת הכהה מתחממת ועליה מתחרדנים החרדונים ומנמנמים שפני הסלע. בחורף המצוק נצבע בירוק עם כתמים של צהוב, הלא הם שיחי החלבלוב המגובשש. בקיץ זורם לו מפל גמלא המתנשא לגובה של כ-51 מטרים בהתמדה עקשנית ובחורף הוא גועש ושוצף, רסס המים השוצפים עולה במעלה הנקיק הצר ויוצר מאין ארובת ענן לחות כמצע פנטסטי לקשתות רהבתניות.

עולמם של העופות הדורסים בגמלא עשיר ומגוון ואף הוא משתנה במהלך השנה, אף לא רגע דל. עונת הקינון מתחילה למעשה בחודשים דצמבר – ינואר עת הנשר המקראי (Gyps fulvus) מתחיל בחיזור, הזדווגות ובניית קנים בדרגשי המצוק. הנשר המקראי הוא תושב קבע בשמורה וחוץ מלקנן בה הוא לן בה לאורך כל ימות השנה. זהו עוף גדול ומרשים ביותר בעל מוטת כנפיים של 270 סנטימטרים ובמשקל של 7-8 קילוגרמים. הנשר הוא עוף מונוגאמי הניזון בפגרים בלבד. לנשר תפקיד חיוני במערכת האקולוגית והוא משמש כסניטר המונע התפרצות מגפות. את הנשר ניתן לזהות בקלות יחסית, הוא גדול באופן ניכר מרוב העופות הדורסים בארצנו, לרוב נצפה כמשוטט בדאייה שקטה בחיפושו אחר מזון ביחד עם נשרים נוספים, תפיפות כנפיו מעטות מאחר והנשר מתמחה במציאת אוויר חם המעלה אותו גבוה ברקיע. ראייתו החדה מאפשרת לו לזהות פגר על הקרקע ממרחק עצום וכאשר קבוצת נשרים סורקת תא שטח המרחקים בין הנשרים גדולים גם הם, כך הנשרים יכולים "לכסות" שטחים נרחבים ולמצוא את מזונם.

לאחר החיזור, הזדווגות ובניית הקן, הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד ומיד תהליך של 54 ימי דגירה מתחיל, המשימה מושלמת על ידי שני בני הזוג, פרט מחליף פרט וכך ניתנת הזדמנות "לצאת לאכול בחוץ" לכל פרט. גודל הביצה הוא כגודל אגרוף יד אדם ממוצע, הביצה "זוכה" לגלגול כל זמן מה, בעדינות רבה ובאמצעות המקור, דבר חשוב להתפתחות העובר.

בסביבות אמצע מרץ בוקע מן הביצה גוזל והוא רעב ודורש אוכל, הוריו של הגוזל מביאים לו אוכל בזפקם. בתחילת דרכו שוקל הגוזל 180-200 גרם בלבד אך הפלא ופלא, כעבור 120 ימים הוא ישקול 7-8 ק"ג, יהיה לו שלד חזק ומוטת כנפיו תהיה מקסימלית. לקראת חודש אוגוסט הגוזל כבר גדול ונראה ממש כנשר, הוא יחל את אימוני התעופה שלו, הוא יחזק את שריריו ויצבור אמונה ביכולותיו לעוף, הוא יצבור אומץ, אל נא נשכח, עד כה כל עולמו של הגוזל הוא תא השטח שבין קינו לבין המצוק שמעבר לנחל. הפיכתו של גוזל נשר לפרחון קורית בעצם קפיצתו הראשונה מהקן. הפרחון שזה עתה קפץ ישוב אל קינו בתעופה או קפיצות במעלה המצוק, הוא עדיין צריך את הוריו שילמדוהו את הישרדות מהי.

הנשר המקראי בארצנו נתון בסכנת הכחדה, הסכנה מגיעה מכמה חזיתות ומורכבת עד מאד. מבין הסכנות נציין את סכנת ההתחשמלות הקוטלת עופות רבים בכל שנה. סכנה זו מוצאת ביטויה באופן כזה שכאשר עוף בעל מוטת כנפיים גדולה כשל הנשר נוחת על עמוד חשמל הוא עשוי לסגור מעגל חשמלי על זוג כבלי חשמל ובעצם למות בין רגע. חברת החשמל לישראל בשיתוף רשות הטבע והגנים הלאומיים דואגים למגן קווי חשמל על מנת למזער ולמנוע התחשמלות ומוות מיותר של עופות דורסים. סכנה נוספת היא הצייד, לבית החולים לחיות בר שבספארי מגיעים בעלי חיים רבים אשר נפגעו ואשר נושאים בגופם כדוריות צייד, גם הנשר סובל מכך, ואם לא נקטל ברגע הצייד נגזר גורלו למות מהרעלת עופרת. שעות רבות של פיקוח מבוצעות בידי הפקחים האזוריים ומטרתם למנוע את הצייד והפגיעה בחיות הבר של ישראל. סכנה נוספת המרחפת על ראשיהם הקרחים (המאפשרים להם לנבור בקרבי הפגר ביתר נוחות) של הנשרים היא סכנת ההרעלות, נושא זה טעון ומורכב עד מאד, לא נדון איך הוא מתרחש אך נציין שהנשר אינו המטרה ובעצם מדובר בהרעלה משנית, כלומר, הנשרים הם לא היעד אך מכיוון שניזונים הם בפגרים הם חשופים לסכנה ממשית זו העשויה לגבות חללים רבים.

נוסף על כך, הנשר סבל בשנים עברו מרככת, תופעה אשר נבלמה כתוצאה מיוזמה ברוכה אשר דואגת לאספקת שברי עצמות כתוסף מזון. נושא זה קשור בעובדה שגוזל של נשר זקוק לאספקת סידן על מנת שיוכל לפתח שלד חזק דיו לנשיאת משקלו בעת תעופה. אם הורי הנשר לא ימצאו שברי עצמות הם יביאו לו דברים דומים כדוגמת: אבני צור, חלקי מתכת (תרמילי תחמושת בשטחי אש), זכוכיות וכיוצ"ב, מהלך שכזה בוודאי שאינו תורם לגוזל ומהווה סכנה קיומית ממשית לחיו, סביר שלא ישרוד כתוצאה מקרעים במעיו ומהרעלות שונות. בעבר היו באזורינו טורפים אשר ריסקו בלסתותיהם את העצמות של בעלי החיים הפרסתניים שחיו באזורינו אך כעת הנשרים ניזונים בעיקר בפגרי פרות והללו אינן מספקות עצמות קטנות ושברים וגם מספר הטורפים קטן. גם העוף פרס היה נוכח בארצנו, הפרס ידוע ברעבנו לעצמות אותן הוא נוהג להשליך מגבוה ולאוכלן, אך הוא נכחד מאזורנו.

הנשר המקראי סובל גם מהפרעות מצד בני האדם הבונים לאורך מצוקי הקינון ואשר מטיילים ופוגעים בעצם נוכחותם במושבות הקינון והלינה.

במקביל לקינון הנשר בגמלא מקננים גם שתי בני דודיו של הנשר: העקב העיטי (Buteo rufinus) והעיט הניצי (Hieraaetus fasciatus).

העקב העיטי בשנים טובות מצליח להעמיד שלושה צאצאים.

זוג העיט הניצי מרשים, אגרסיבי ומאד טריטוריאלי המעמיד בכל שנה זוג צעירים אשר מקשטים את שמי השמורה למשך חודש חודשיים ואז "נעלמים" לחייהם בחיפוש אחר טריטוריה אחרת.

בחודשי החורף מלווים את הנשרים מבקרים נדירים ושחורים המעופפים בחברותא, הלא הם העוזניות השחורות ( Aegypius monachus), בדרך כלל מדובר בפרטים צעירים אשר בוחרים לבלות כמה חודשים  באזורינו.

אל הנשר המקראי מצטרפים בחודשי הקיץ הרחמים ( Neophron percnopterus) והחיוויאים ( Circaetus gallicus), גם הם בונים קינהם בשמורה, הראשון בסמיכות לקיני הנשרים שבמצוק והשני על צמרתו של עץ שיזף הנמצא על השיפולים המתונים של הערוץ. משך קינון הרחם והחיוויאי קצר משל הנשר והללו מעמידים יותר צאצאים לכל קן.

הבז המצוי מקנן אף הוא בגמלא ומלבדו נצפים כחולפים גם בזים אדומים ( Falco naumanni) ובזי ערב (Falco vespertinus).

מקנן בשמורה גם נציג מדורסי הלילה: האוח העיטי (Bubo bubo) ומלבדו נצפים גם ינשוף העצים ( Asio otus) והתנשמת הלבנה (Tyto alba).

שלל ציפורי שיר ממלאות בציוציהן את רחבי השמורה, החל בדיירי הקבע: ירגזי, חוחית, נקר סורי, עורבני, חנקן גדול עוד, וכלה בחולפים כדוגמת: חכלילית הסלעים, חכלילית העצים, ירקון, סלעית חורף, סלעית ערבות, אדום חזה ועוד רבים אחרים.

בעונת קינונם של הנשרים מושקעים משאבים רבים וזמן רב מצד צוות השמורה ופקחי המרחב במטרה לגרום להצלחת הקינון ובעצם האינטרס הגדול והחשוב ביותר "להוציא את הנשר מסכנת הכחדה". המאמצים מתבטאים בשעות תצפית רבות אשר תפקידן, בין היתר, הוא לזהות בעיות העשויות לצוץ במהלך הקינון. בנוסף מתופעלות ארבע תחנות האכלת נשרים הפזורות בחבל הגולן ואשר בהן קיים מזון זמין ושברי עצמות כאספקת מזון "כשר" לטובת הנשרים. לאורך כל השנה מתבצע ניטור של נשרים ממושדרים במטרה להבין היכן הם ניזונים או לנים וכערך מוסף, בזכות משדרים אלו  ניתן לדעת את מצבו של הנשר ואם הוא נתון במצוקה ניתן לאתרו ולהצילו.

לכידות בכלוב האקלום שבגמלא מאפשרות לבצע בדיקות לנשרים, לסמנם ולמשדרם ובכך ללמוד אודות אורחות חייהם. הידע המצטבר תורם להבנתנו היכן יש ביכולתנו לסייע למין זה ולהוציאו מכלל סכנת הכחדה.

הנשר המקראי כל כך מרשים במעופו, לעיתים ניתן אף לשמוע את אוושת חיתוך האוויר בעת מעופו מעל ראשי המטיילים בגמלא, הנשר ראוי לדאגתנו, חשוב שנשמור עליו למען הדורות הבאים.

- כתב וצילם: עידו שקד, אקולוג שמורת גמלא, רשות הטבע והגנים

עוד המלצות באיזור כפר אמנים אניעם:
- צימרים מומלצים באניעם
- מסלולי טיול ואטרקציות בסביבה
- שמורת גמלא וציר המפלים: טיולים שיתאימו לכל טעם, העדפה וסגנון
- טיול אביבי בנחל עיט באניעם